עריכה לשונית והגהה: מי באה קודם?

הנה סיים אדם לכתוב את סיפור חייו, את הרומן של חייו, את הפרוזה של מישהו אחר. הוא מבין ויודע שכעת עליו לחפש מישהו שיערוך את הטקסט שלו, אבל לא יודע איך לִמצוא אותו. כִמעשה הימים האלה הוא רושם בגוגל את המילה שמתארת, כך נדמה לו, את הדבר שהוא מחפש. אולי הוא רושם "עריכה ספרותית" ואולי "עריכה לשונית", אבל גם הגיוני להניח שמשם מה הוא רושם הגהה.

משום שכך, מצאתי לנכון לרשום פוסט זערורי זה, המנסה להסביר כיצד שונים המושגים זה מזה.

ובכן, מישהו כתב משהו ורוצה שמישהו אחר – איש מקצוע לצורך העניין – יקרא את מה שהוא כתב, יחווה עליו דעה של מומחה ויציע לו כיצד לשפר את כתביו. מישהו כזה מחפש עורכת ספרותית.

העריכה הספרותית יכולה להיות קצת טריקית, כי קיימים הבדלים מובהקים בין עורכים העוסקים בספרות יפה (רומנים, פרוזה וכיוב'), לבין עורכים (כמו כותבת שורות אלה) המתמחים בספרי עיון, בחומרים אקטואליים ובחומרי הגות למיניהם. זה שונה מבחינת ההכשרה הנדרשת ומבחינת נטיית ליבם של אנשי המקצוע, דבר חשוב מאוד לטעמי.

לעומתו, מישהו אחר מרגיש שהיצירה שלו בנויה היטב – בין אם היא בחזקת ספרות יפה ובין אם היא בחזקת חומר עיוני כזה או אחר. הוא אינו מעוניין באיש מקצוע שיתעמק בדברים וישיא עצות מלומדות. אבל הוא יודע שהטקסט שיצא תחת ידיו זקוק לגימור מקצועי, אולי גם לקצת ליטוש; לעבודה על הפיסוק והתחביר ועל בניית הפסקאות ואיפה היו"דים וכל השִיט הזה, שכמעט אף אחד שאיננו איש מקצוע לא יודע על בוריו. ובכן, כותב כזה זקוק לעריכה לשונית והוא צריך לחפש לעצמו עורכת לשונית.

לעיתים קרובות כרוכות עבודות שתי העורכות זו בזו. בטקסטים מסוימים אפשר בהחלט להציע עריכה ספרותית ולשונית בו זמנית. בדרך כלל, שילוב ביניהן – במשקלים שמתאימים לטקסט המסוים שבו עסקינן – הם הפתרון הטוב ביותר, ומבחינות רבות גם החסכוני ביותר.

למשל, עורכת ספרותית שמתמחה בעריכת רומנים תקופתיים ויכולה להציע גם עריכת לשון, תציע עריכת ספרותית ולשונית גם יחד כאשר מגיע לידיה רומן תקופתי.

אחריה יעבור הטקסט לעורך נוסף, שיערוך הגהה. מסיבה כלשהי התחבבה המילה מאוד, אולי כי היא נשמעת לא מחייבת כמו עריכה (אבל זאת סתם הנחה חסרת בסיס). בז'רגון המקצועי, הגהות הן הקריאות האחרונות – אלה שמקפידות על הגימור הסופי של המסמך, אחרי שהשינויים המז'וריים כבר נעשו בו.

בעבר, כשלהוצאות הספרים היה תקציב נאה, נהוג היה לערוך שתיים או שלוש הגהות על כל ספר, ולפעמים גם יותר. כיום, כשהמחברים עצמם מממנים את הספרים או ההוצאות שחוסכות כל גרוש – עורכים לכל היותר שתי הגהות. זה סיפור עצוב, אבל זה סיפור אחר.

 

עוד על עריכה אפשר לקרוא כאן 
וכאן אפשר לגלות כמה בערך זה עולה