עריכה לשונית והגהה

עריכה לשונית או עריכת לשון? פי-שניים או פי-שתיים? העדר או היעדר? מיכל או מֵכל? לרכב או לרכוב? האופניים כחולות או כחולים? האוכל טפל או תפל? ואיפה הפסיק? ואיך מסדרים את המשפט? מתי מקף מחבר ומתי מקף מפריד? את באה איתי או אתי? לאן או לאיפה? האמנם או האומנם? הריון או היריון? לכתוב שמות של שירים באנגלית באנגלית או בעברית? לציין מקורות בהערת שוליים או בסוגריים? ה-25 לחודש או העשרים וחמישה בחודש? חרוט או חרות? חרות או חירות? במידה ו- או במידה ש-? (אגב, עדיף פשוט "אם"). בוודאי ש- או ודאי ש-? החיילים ישראלים או ישראליים? והשקלים? שמים תמיד נקודה בסוף משפט? ובסוף כותרת? חייבים לכתוב לפי כללי האקדמיה ללשון העברית? לא חייבים כלום או לא חייבים דבר? ומתי כל זה ייגמר (או יגמר, חלילה)?

לעשות את זה נכון: עריכת לשון

עריכה לשונית היא המלאכה הגורמת לטקסט להיות נכון בכל ההיבטים הנוגעים לשפה. זה קורה כשהאותיות מצטרפות זו לזו בדיוק כפי שהן מיועדות (לאיות המילים חוקים ברורים); כשהמילים מתחברות בסדר הנכון, עם מילות הקישור הנכונות וסימני הפיסוק הנחוצים (זה נקרא תחביר); כשהפסקאות בנויות היטב; כשהכול מתחבר למסמך רהוט, בהיר, קריא, קצבי וארוך בדיוק במידה הרצויה.

עריכה לשונית מיועדת להתבצע בכל דבר דפוס היוצא לאור או מיועד לעיניים נוספות מלבד אלה של הכותב: ספרים, מאמרים, כתבות. היא מתמקדת, אם כך, בשפה: בכתיבה תקינה של המילים עצמן; בהאחדה (כיתוב זהה לכל אורך המסמך) של המילים, המושגים והשמות; בתיקון כל סוגי שגיאות ההקלדה וההגהה; בפיסוק הנכון של המשפטים ובהפרדה בין פסקאות. אלה נעשים תוך ליטוש הטקסט והשבחתו, עד להבאתו למצב אחיד ולגימור מקצועי. תמחור העריכה הלשונית נערך בהתאם לגודל המסמך (מספר המילים או התווים שהוא כולל) ובהתאם למצבו הראשוני של כתב היד.

מוקש נפוץ בעריכה הלשונית שמפניו חוששים כותבים רבים, הוא ייבוש הסגנון תוך הפיכת הטקסט לתקני. משמעותו, למעשה, ויתור על קולו הייחודי של הכותב תוך העלאת משלב הטקסט, ובמילים פשוטות – שימוש בשפה גבוהה ונייטרלית (או גבוהה עד כדי מליצית) ללא כל צורך. מוקש שכזה איננו מיועד כלל להיטמן – לא כל שכן להתפוצץ – כאשר הטקסט מופקד בידיים מקצועיות המחוברות לְאוזניים הקשובות לטון ולכוונה של הכותב. במילים אחרות, אין סתירה כלל בין שפה נכונה לבין טקסט מרהיב וקולח, בין עריכה לשונית לבין שפת רחוב.

לדוגמה, כאשר אנו כותבים טקסט רהוט המיועד להמחיש ולכבד את השפה המדוברת, נשמור על המקצב המתאים שלו (מיקום מדויק של סימני הפיסוק יעזור כאן), נשתמש במילים פשוטות (הן אינן צריכות להיות נמוכות או משובשות) ואפילו בטעויות שגורות (כי בהקשר הנכון מובן שהכותב מודע לאופן השימוש בהן). לא כל שכן בדיאלוגים, גם כאלה המשולבים בספרות יפה הכתובה בשפה גבוהה. אלה מבטאים מטבעם שפה מדוברת, ולפיכך יישמרו בדרך כלל במשלב בינוני או נמוך.

הנה דוגמה לטקסט שעבר עריכה לשונית:

 

עריכה לשונית, דוגמה

אחרי שמסתיים שלב העריכה הלשונית יש לערוך גם הגהה (שיש המכנים גם הגהה לשונית). הגהה, אם תרצו, היא אחותה הקטנה של העריכה הלשונית. ייעודה קריאה נוספת של המסמך השלם ותיקון כל השגיאות שנותרו בו. ככל שרמת הגימור הרצויה של המסמך גבוהה יותר, כך נדרשות הגהות (קריאות) רבות יותר. המונח הגהה לשונית המשמש כיום רבים אינו בעל משמעות בז'רגון המקצועי. בדרך כלל, הוא פשוט הכינוי העממי לעריכה לשונית – דהיינו לעריכת הטקסט עצמו בכל הנוגע לפן המילולי שלו, אך ללא מעורבות בצד התוכני.

 

והנה דוגמה לטקסט שעבר הגהה:

 

הגהת טקסט, דוגמה

 

ועוד על עריכת ספרים ועל עריכה בכלל