ש' היא קיצור המילה "אשר". כלומר, "הספר שכתבתי" הוא "הספר אשר כתבתי". הגלגולים הנמרצים של הלשון העברית המדוברת וגם הכתובה, נוטים משום מה להשמיט אותה שלא לצורך, להשתמש בה שלא כראוי או להוסיף אותה כשהיא לגמרי מיותרת. הנה חמש דוגמאות נפוצות:
- שֶׁ– במקום כְּשֶׁ– (או: "אשר" במקום "כאשר")
למשל, מישהו שאומר: "אתמול, שהלכתי לטייל, מצאתי צב", מתכוון בעצם שאתמול, כשהלך לטייל, מצא צב. כלומר, כאשר הלך לטייל. הטעות השתרשה עמוק כדי כך שאני נתקלת לפעמים בכתבי יד שלמים שכתובים בלי כש-, רק עם ש-. ולפעמים, קשֶׁה קצת להבין בגלל זה למה התכוון המחבר 🙂 - בוודאי ש– כמובן ש- כנראה ש- ושות'
כאן יש שימוש שלא לצורך ב-ש' הזיקה, שאינה מיועדת להופיע כלל אחרי אותיות בכל"מ. נדמה שאנחנו כבר רגילים אליו כל כך, שתכופות מחברים חשים שתיקון השגיאה הוא בגדר טעות.
הצורות הנכונות הן: "ודאי שהשמש זרחה", או "בוודאי! השמש זרחה"; "מובן שהאוכל טעים", או "כמובן! האוכל טעים"; "נראה שטעיתי" או "כנראה טעיתי". - השקט אותו מצאתי, החלק בו השתמשתי
אלה הן דוגמאות להשמטה של ש' הזיקה והתיקון כאן נוגע להוספתה: "השקט שמצאתי" או "השקט שאותו מצאתי", וכן "החלק שבו השתמשתי". כלומר, השקט אשר מצאתי, לא השקט מצאתי. ואפשר גם לוותר על שם הגוף, ולהכריז: "מצאתי שקט!" - על אף ש-
צירוף נפוץ, במיוחד לאחרונה משום מה, המדגים שימוש מיותר ב-ש' הזיקה ומסרבל את העניינים ללא סיבה או טעם. אפשר לכתוב אף ש- או אף על פי ש-. כלומר, "על אף הגשם", או "אף שירד גשם"; "על אף השגיאות בספר הוא מרתק", או "אף שבספר יש שגיאות – הוא מרתק". - כל עוד ש-
עוד אחת שקצת דומה לעל אף ש-. "כל עוד ירד גשם, לא הייתה בצורת", ולא "כל עוד שירד גשם, לא הייתה בצורת".
