גם טובי הכותבים נוטים להתחבט בשאלות הפתלתלות של הכפלת יו"דים, להכפיל אותן שלא לצורך או להשאיר אותן לבד כשהן דווקא אמורות לבוא בשתיים. הנה אספתי כאן אבֵי טיפוס שממחישים את העניין:
- מצוין, מסוים, פרויקט ולא מצויין, מסויים, פרוייקט.
הטעות נובעת מן הכלל הקובע שיש להכפיל יו"ד עיצורית (כלומר, כזאת שמבטאים אותה) באמצע מילה, שאם לא כן תשמש כניקוד בכתיב המלא. הכלל מוחרג כאשר היו"ד הזאת ממוקמת לפני או אחרי אות אהו"י אחרת (כאן היא ו"ו), ועל כן: מסוים, מצוין, פרויקט. - עירייה, שנייה, ספרייה, נקייה ולא עיריה, שניה, ספריה, נקיה.
לפי כללי הכתיב המלא, הצליל אִיָה בסוף מילה נכתב ביו"ד כפולה (עיצורית). - קיץ, שיט, חיל, דיג ולא שייט, חייל, דייג, קייץ.
שמות עצם ממין זה, בעלי שלוש אותיות שיו"ד מנוקדת בחיריק במרכזם, נכתבים ביו"ד אחת (שיִט, חיִל, דיִג). הכפלת היו"ד נעשית כאשר מבקשים לתאר את העוסקים בהם: חייל (בצבא השלום), שייט (אולימפי), דייג (אוהב דגים). זוהי טעות אופיינית לשלטי אזהרה, כדוגמת "הדייג אסור" או "השייט אסור", שלמעשה הם כמעט נטולי פשר. למרבה הצער, העובדה הזאת לא תעמוד לזכותכם מול רשויות החוק. - ייגמר, יישאר, ייבלע ולא יגמר, ישאר, יבלע.
בתחילת מילה ולפני צליל אָה, יש להכפיל יו"ד. - ייעוד, יישוב, ייקור ולא ייעוד, ישוב, יקור.
כי צֵרה וחִיריק ביו"ד בתחילת מילה מתגשמים בדרך כלל בהכפלת היו"ד בכתיב המלא. - יֵצא, יֵדע ולא ייצא, יידע.
הכפלת היו"ד בלשון עתיד התחבבה לאחרונה על עורכי עיתונים. אך ייצא פירושו אחר: יִצא או יְיַצא; יידע פירושו יִדֵע או יְיַדע. לכן: הוא יצא כשתשקע השמש, הוא ידע את החומר אחרי שילמד אותו, הוא ילך לבית ספר מחר בבוקר. - מיד או מייד?
פעם (עד יוני 2017), לפי כללי הכתיב הישנים של האקדמיה ללשון (שלדעת רבים מן העוסקים במלאכה היו הגיוניים יותר) – כתבנו "מיד". עכשיו מורה האקדמיה שיש לכתוב "מייד". התוצאה היא שכל אחד בוחר לעצמו כיצד הוא מעדיף את המיד שלו, וכל עוד הוא מקפיד להישאר נאמן לגרסה הנבחרת לאורך המסמך כולו, הכול כשורה. זה נכון, אגב, לגבי מילים רבות שאופן כתיבתן השתנה בכתיב המלא, ובעיקר בענייני ו"וים – כן או לא.
