עריכה לשונית

עריכה לשונית היא המלאכה הגורמת לטקסט להיות נכון בכל ההיבטים הנוגעים לשפה. זה קורה כשהאותיות מצטרפות זו לזו בדיוק כפי שהן מיועדות (לאיות המילים חוקים ברורים); כשהמילים מתחברות בסדר הנכון, עם מילות הקישור הנכונות וסימני הפיסוק הנחוצים (זה נקרא תחביר); כשהפסקאות בנויות היטב; כשהכול מתחבר למסמך רהוט, בהיר, קריא, קצבי וארוך בדיוק במידה הרצויה.

עריכה לשונית מיועדת להתבצע בכל דבר דפוס היוצא לאור או מיועד לעיניים נוספות מלבד אלה של הכותב: ספרים, מאמרים, כתבות. מהותה כתיבה תקינה של המילים עצמן; האחדה (כיתוב זהה לכל אורך המסמך) של המילים, המושגים והשמות; תיקון כל סוגי שגיאות ההקלדה וההגהה; פיסוק נכון של משפטים והפרדה בין פסקאות. אלה נעשים תוך ליטוש הטקסט והשבחתו, עד להבאתו למצב אחיד ולגימור מקצועי. תמחור העריכה הלשונית נערך בהתאם לגודל המסמך (מספר המילים או התווים שהוא כולל) ובהתאם למצבו הראשוני של כתב היד.

מוקש נפוץ במלאכת העריכה הלשונית שמפניו חוששים כותבים רבים, הוא ייבוש הסגנון תוך הפיכת הטקסט לתקני. משמעותו, למעשה, ויתור על קולו הייחודי של הכותב תוך העלאת משלב הטקסט, ובמילים פשוטות – שימוש בשפה גבוהה וניטרלית (או גבוהה עד כדי מליצית) ללא כל צורך. מוקש שכזה איננו מיועד כלל להיטמן – לא כל שכן להתפוצץ – כאשר הטקסט מופקד בידיים מקצועיות המחוברות לְאוזניים הקשובות לטון ולכוונה של הכותב. במילים אחרות, אין סתירה כלל בין שפה נכונה לבין טקסט מרהיב וקולח, בין עריכה לשונית לבין שפת רחוב.

לדוגמה, כאשר אנו כותבים טקסט רהוט המיועד להמחיש ולכבד את השפה המדוברת, נשמור על המקצב המתאים שלו (מיקום מדויק של סימני הפיסוק יעזור כאן), נשתמש במילים פשוטות (הן אינן צריכות להיות נמוכות או משובשות) ואפילו בטעויות שגורות (כי בהקשר הנכון מובן שהכותב מודע לאופן השימוש בהן). לא כל שכן בדיאלוגים, גם כאלה המשולבים בספרות יפה הכתובה בשפה גבוהה. אלה מבטאים מטבעם שפה מדוברת, ולפיכך יישמרו בדרך כלל במשלב בינוני או נמוך. הנה דוגמה לטקסט שעבר עריכה לשונית:

לעשות את זה נכון: עריכת לשון

והנה כמה דוגמאות אופייניות לענייני לשון טהורים שכותבים מרבים להתחבט בהם:

פי-שניים או פי-שתיים? (פי הוא זכר) העדר או היעדר? (הראשון הוא יידוע של עדר. עדר של כבשים, למשל; השני יעיד על חוסר של דבר מה) מיכל או מכל? מימד או ממד? מירב או מרב? מיצר או מצר? (האפשרות השנייה) לרכב או לרכוב? (לרכוב. טעות נפוצה) האופניים כחולות או כחולים? (כמו מכנסיים, כמו גרביים, כמו שניים. לפי צורת היחיד) האוכל טפל או תפל? (הראשון פירושו "חסר חשיבות"; השני חסר טעם) ספריה, עיריה, נטיה – או ספרייה, עירייה, נטייה (השנייה כמובן. סיומת אִיָה מכפילה את היו"ד).

ומתי מקף מחבּר (הקטן)? מתי מקף מפריד (הגדול)? את באה איתי או אתי? (לפי הכללים החדשים "איתי". אבל חשובה באמת רק האחידות לאורך המסמך) זכרון או זיכרון? (השני) לאן או לאיפה? האמנם או האומנם? הריון או היריון? דוגמה, כורסה, גושפנקה – או דוגמא, כורסא, גושפנקא? (העברית המודרנית מעדיפה סיומת ה"א במילים ארמיות, אבל ניחא. חשובה כאן בעיקר האחידות).

לכתוב שמות של שירים באנגלית באנגלית או בעברית? לציין מקורות בהערת שוליים או בסוגריים? ה-25 לחודש או העשרים וחמישה בחודש? חרוט או חרות? (העברית המודרנית מבדילה פחות בין שתי הפעולות) חרות (חקוק) או חירות (חופש)? במידה ו- או במידה ש-? (ש-, אבל עדיף פשוט "אם").

בוודאי ש- או ודאי ש-? (השני) החיילים ישראלים או ישראליים? והשקלים? (אנשים עם סיומת יו"ד אחת; חפצים עם שתיים) שמים תמיד נקודה בסוף משפט? (כן) ובסוף כותרת? (לא) חייבים לכתוב לפי כללי האקדמיה ללשון העברית? חייבים כלום או חייבים דבר? יכל או יכול היה? (השני) יכלה או יכולה הייתה? (שתיהן) היתה או הייתה? (השנייה, אבל העיקר האחידות).

ומתי כל זה ייגמר (או יגמר, חלילה)?

הגהה: ככה זה נגמר

אחרי שמסתיים שלב העריכה הלשונית יש לערוך גם הגהה (שיש המכנים גם "הגהה לשונית"). הגהה, אם תרצו, היא אחותה הקטנה של העריכה הלשונית. ייעודה קריאה נוספת של המסמך השלם ותיקון כל השגיאות שנותרו בו. ככל שרמת הגימור הרצויה של המסמך גבוהה יותר, כך נדרשות הגהות (קריאות) רבות יותר. המונח הגהה לשונית המשמש כיום רבים אינו בעל משמעות בז'רגון המקצועי. בדרך כלל, הוא פשוט הכינוי העממי לעריכה לשונית – דהיינו לעריכת הטקסט עצמו בכל הנוגע לפן המילולי שלו, אך ללא מעורבות בצד התוכני.

הנה דוגמה לטקסט שעבר הגהה:

ועוד על עריכת ספרים ועל עריכה בכלל