הגבהת השפה שלא לצורך ושימוש בלשון רשמית בשפה המדוברת או בתוך משלב נמוך ובינוני בכתובים הם בגדר שגיאות סגנון, והן נפוצות עד מאוד. גם כאן פשטות היא הדבר לשאוף אליו. הנה כמה דוגמאות:
- הינו, הינה
הכותב הינו מלאך, הסועדת הינה רעבה, הפרח הינו ריחני, אני הינני כאן והינך משנה את הגדרות השימוש. השימוש בהטיות שונות ומשונות של המילה "הִנֵה" הפך נפוץ כדי כך שגם האקדמיה ללשון עברית נדרשה לעניין, וכך חרצה: שימוש זה הוא הגבהה מלאכותית של הסגנון שלא לצורך ושלא כהלכה, והוא אינו עולה בקנה אחד עם שימושיה של המילה הִנֵּה בעברית הקלסית. במקומו מומלץ לנקוט את כינויי הגוף: "התובעת היא מנכ"לית החברה", "התפוז הוא פרי חורף מובהק", ולעיתים אין צורך באוגד כלל, כגון "בול זה נדיר ביותר". ואני הקטנה אוסיף ואומר שמוטב בכלל לוותר על כינויי גוף ככל האפשר. הדרך הפשוטה וגם האלגנטית ביותר הולכת ככה: הכותב מלאך, הסועדת רעבה, הפרח ריחני, אני כאן ואתה משנה את הגדרות השימוש. מה רע? - במידה ו-, מאחר ו-, הלוואי ו- ושות'
במקרה הזה, הצורה הפשוטה לא רק אלגנטית יותר, היא גם הנכונה היחידה: במידה ש-, מאחר ש- ייתכן ש-, הלוואי ש-
המקרה של במידה ש- בעייתי במיוחד, משום שלא מדובר בצורה גבוהה של "אם" כפי שרבים נוטים להניח, כי אם בהתניית מידת קיומו של דבר מה במידת קיומו של האחר. למשל, "במידה שירד גשם נזכה השנה ביבול רב". כלומר, ככל שירבה השנה הגשם, כך (או בה במידה) ירבה היבול. - הנדון
בדרך כלל נעדיף להימנע. זה מתאים מאוד למסמכים רשמיים, יכול לבוא בחשבון בספרי עיון ובעבודות אקדמיות, אבל פחות מתאים לפרוזה, נאומים וקניות במכולת.
